שבר מאמץ הינו פציעה נפוצה הקיימת בעיקר בקרב העוסקים בספורט. השבר הינו למעשה סדקים דמויי שערה שנוצרים בשל העומס המוטל על עצם שאינה חזקה דיה וזאת באופן חוזר ונשנה. במילים אחרות, זוהי תוצאה של אימון אינטנסיבי יתר על המידה. באמצעות טיפול פיזיותרפיה המשולב עם מנוחה ניתן לסייע ולזרז את ריפויה של העצם הפגועה.
שברים בעצמות נושאות משקל
שברי הליכה נוצרים בדרך כלל בעצמות הרגליים, לאחר פעילות ספורט שכוללת ריצה, הליכה ממושכת לאורך זמן או מסעות. הפגיעה ממוקדת בעצמות הנושאות על גבן את משקל הגוף. בקרב אנשים בעלי מחלות כרוניות כגון אוסטיאופורוזיס, עלולים להופיע שברים מסוג זה גם ללא קיומו של עומס יוצא דופן על העצמות.
למעשה, ישנם שני תסריטים שיכולים להוביל לשבר המאמץ. התסריט הראשון הוא פעילות מאומצת מאוד הפוגעת בעצם שהייתה מלכתחילה בריאה. התסריט השני הוא פעילות בלתי מאומצת הפוגעת בעצם שהייתה מלכתחילה פגועה. אך לא רק עצמות כף הרגל חשופות לפגיעה שכזאת. פגיעות אפשרויות גם בעצמות השוקה או הירך ובמקרים מסוימים אפילו בעצמות האגן ובגב התחתון.
עייפות השרירים מובילה לשברים
חשוב להדגיש, כי יש ושברי המאמץ נובעים למעשה מהתעייפות של השרירים. כאשר השרירים מתעייפים בשל פעילות מאומצת, יכולתם לספוג ולרכך את העומס המוטל על העצמות יורדת.
הופעת שברי המאמץ נפוצה לא רק אצל מתאמנים חדשים, שהחלו להתאמן בפעילות שאיננה מורגלים בה. השברים יכולים להופיע גם אצל ספורטאים מנוסים שהעלו בבת אחת את האינטנסיביות של האימונים או כאשר תנאי האימון משתנים (למשל מעבר מפעילות על דשא לביצוע פעילות על משטח קשה כמו בטון). גם שימוש בנעלים לא מתאימות עשוי להוות זרז לפגיעה מסוג זה.
מהם הסימפטומים הנפוצים וכיצד מאבחנים?
ספורטאים שעוסקים בריצה חשופים מאוד לשברי מאמץ. כך גם ספורטאים שעוסקים בסוגי ספורט כגון אתלטיקה, משחקי כדור, טניס וכיוצא בזה. חוסר מנוחה מספק בין האימונים, התחרויות והפעילות מהווה סיבה מרכזית לפגיעה.
נשים חשופות יותר לסיכון, בעיקר כאשר מסת העצם נחשבת קטנה. מהם הסימפטומים של שברי המאמץ? הסימפטום הברור ביותר הינו הופעה של כאב בזמן ביצוע הפעילות. הסימן החשוב הוא כי עם הפסקת הפעילות – הכאב שוכך.
אבחון שברי המאמץ מתבצע באמצעות צילומי רנטגן של האזור בו מורגש הכאב. יש לציין, כי יתכן והצילום לא יראה על בעיה במידה ומדובר בשברי מאמץ הנמצאים בראשית התהוותם. לעיתים רק לאחר שבועות מספר ניתן יהיה לזהות מעל לכל ספק את הממצאים בצילום הרנטגן. זיהוי אפשרי גם באמצעות הדמיה מגנטית MRI או בדיקת CT.
איזה טיפול יוכל להועיל?
כפי שמספרים מטפלים בפיזיותרפיה ובפגיעות ספורט, הטיפול העיקרי בשברי מאמץ הינו המלצה למנוחה מהפעילות האינטנסיבית. הזמן הנחוץ לריפוי הינו כחודש וחצי עד חודשיים. המנוחה חשובה ביותר, שכן חזרה מהירה מדי לפעילות והופעת שברי מאמץ פעם נוספת עשויים להביא לפגיעה קשה יותר ואפילו לנזק כרוני לעצם.
במידת הצורך, מומלץ לשלול קיומן של בעיות כגון צפיפות עצם לא מספקת, מחסור בסידן בתזונה. ניתן לעבוד עם פיזיותרפיסט, לצורך חיזוק שרירי ליבה וכן על מנת לתרגל ביצוע נכון ומושלם יותר של תנועות.
כיצד נמנע את שברי המאמץ?
כל פעילות ספורטיבית יש לנהל בצורה מדורגת. מומלץ לבצע לסירוגין פעילות ספורטיבית משלימה – כלומר אם בימים זוגיים עוסקים בפעילות אירובית, בימים אי זוגיים מבצעים פעילות אנאירובית. יום אחד מוקדש לאימוני כוח והיום שאחריו יוקדש לאימוני גמישות. כמו כן, מומלץ להחליף את נעלי הספורט לאחר שאלה התיישנו ולשקול להשתמש במדרסים.
