טיפולי פיזיותרפיה עשויים להיות יעילים כנגד מספר גדול של מחלות עצביות, נוירולוגיות, כמו למשל פרקינסון וטרשת נפוצה. כמו כן היא עשויה להיות יעילה גם לאחר פגיעות ראש, שבץ מוחי מסוג CVA, נפגעי עמוד השידרה (כתוצאה מתאונות דרכים או טראומות אחרות) ועוד. מטרת הטיפול היא להחזיר או לשפר את התפקודים היומיומיים הדרושים למטופל עד כמה שאפשר, וכן למנוע החמרה במצב.
בדרך כלל מטרות אלו ייקבעו לאחר פגישה ראשונית עם המטופל, שיחה עימו ובירור הנקודות הכואבות במצבו. מכיוון שמחלות נוירולוגיות הן בדרך כלל כרוניות ואף מתקדמות ומחמירות עם הזמן, אין ביכולתה של הפיזיותרפיה להציע ריפוי מושלם. טיפול פיזיותרפי עלול להתארך עד לקבלת התוצאה המקווה, אולם הוא נחשב יעיל ובעל סיכויי הצלחה טובים.
מהי פיזיותרפיה נוירולוגית?
לפני התחלת הטיפול, יידרש הפיזיותרפיסט לראיין את המטופל ולשמוע ממנו מה ציפיותיו מהטיפול. יתרה מכך, הפיזיותרפיסט יבצע מספר בדיקות ומבחנים בכדי להעריך את עומק הפגיעה ואת מהות הבעיה. בדיקות אלו יכללו שלושה מאפיינים: מבנה הגוף, תיפקוד המערכות השונות והיכולת לבצע פעולות בסיסיות ומגוונות, ולבסוף ייבחן גם מרכיב ההשתתפות, כלומר עד כמה האדם מעוניין לשתף פעולה ולגרום להטבה במצבו, ועד כמה יש לו מערכת תומכת, משפחתית או אחרת.
בדרך כלל מטרת הטיפול תהיה לעשות את המירב על מנת להחזיר את המטופל למצב בו הוא יוכל לעשות פעילויות יומיומיות. מטרת הפיזיותרפיה הנוירולוגית תהיה להחזיר את יכולת התנועה אשר אבדה כתוצאה מהפגיעה העצבית אשר התרחשה. הפיזיותרפיסט ישתמש במגוון שיטות, החל מטכניקות מנואליות וכלה בתרגילים ממוקדים ומשקמים (כמו למשל החזרת יכולת ההליכה).
כיצד הפיזיותרפיה מסייעת לטיפול נוירולוגי?
הטיפול הפיזיותרפי במחלות ומצבים נוירולוגיים, נקרא שיקום נוירולוגי. הוא יכול להיעשות כבר במהלך האשפוז, או לאחר שהמטופל מועבר ליחידת השיקום או לביתו. יתרונה הגדול של הפיזיותרפיה היא בהיותה טכניקה בלתי פולשנית, אשר יש בה יותר תועלת מאשר חסרונות. עם זאת, היא עשויה לבטא מגוון תרגילים, אשר מחייבים את המטופל עצמו לשתף פעולה ולרצות להיטיב את מצבו. יש הטוענים כי דווקא רוח הלחימה אשר לה מחויבים המטופלים היא זו המועילה ומרימה את המטופל דווקא ברגעי השפל.
ייחודה של הפיזיותרפיה הנוירולוגית הוא בהחזרת פעולות תנועתיות ואחרות אשר נפגעו במהלך הפגיעה העיצבית. חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפול הוא היכולת של המטפל לנתח את התפקודים שאבדו במונחים של משימות. לאחר הבהרת הבעיה, יוכלו האימונים להתקיים בהקשר של רכישת מיומנויות חדשות או נשכחות. טיפול זה מחייב את המטפל להיות בעל ידע עמוק ורחב לגבי בסיס התנועה האנושית. ידע זה כולל נושאים מתחום האנטומיה והביומכניקה, כמו גם ידע נוירולוגי של המערכות הסנסוריות, שליטה מוטורית, למידה מוטורית והתאוששות מנזקים נוירולוגים.
אימונים ופעילות של פיזיותרפיה נוירולוגית
הפיזיותרפיסטים הנוירולוגים יכולים להשתמש עם לקוחותיהם במגוון רחב של כישורים ופונקציות, החל מאימונים אשר דורשים מהמטופל לשמור על תנוחת ישיבה, ועד למעבר מישיבה לעמידה. ההתערבות הפיזיותרפיסטית יכולה, במקרה של לקוח צעיר עם פגיעה מוחית טראומטית, להתארך למטרת לימוד וחידוש ניידות ברמה גבוהה יותר הנדרשת לו באופן ספציפי.
מכיוון שרמת התפקוד הנדרשת יכולה להיות מורכבת, הפיזיותרפיסט צריך להיות מודע לאספקטים נוספים, מלבד זה הפיסי. לדוגמא, בעיות תפיסתיות, קוגניטיביות והתנהגותיות אשר עלולות להשפיע על בטיחותו של הלקוח וביצועיו. פיזיותרפיסטים נוירולוגים, לעתים קרובות, עובדים על משימות הנראות כמובנות מאליהן במהלך החיים הנורמטיביים. אולם כל מי שהפך אפילו באופן זמני תלוי במשימה פשוטה של חיי היומיום יכול להעריך את היתרונות הגלומים בסיוע החזרת הכבוד של להיות עצמאי.
